הדפסה טיסה וצלילה.

צלילה בים המבוצעת באמצעות בלוני חמצן, גורמת להגבלות על טיסה לאחר מכן, בין שהצוללן הוא נוסע בלבד ובמיוחד כשהוא הטייס. כדאי להכיר מגבלות אלה ולהבין את הסיבות להן.

כשאנו נושמים, אנו מחדירים לגוף גם חנקן. בדרך כלל אין בכך בעיה. החנקן עובר למצב נוזלי בתוך הגוף. הבעיה היא שכאשר הלחץ הסביבתי יורד באופן חד ופתאומי, החנקן הנוזלי עלול לעבור ממצב של נוזל למצב של גז בצורה של בועות. הגז נלכד בתוך הגוף וגורם לתופעה המכונה "decompression sickness".  תופעה זו מתחלקת לשתי קבוצות:

 

א. גזים לכודים. הגז הלכוד בגוף יכול לגרום, בעת שינויי גובה, לכאבי בטן, כאבי שיניים, כאבי אוזניים, כאב בסינוסים. מעל 25,000 רגל, עלול להיגרם כאב חריף למערכות העיכול.

 

ב. גזים "מפותחים". כאשר הלחץ יורד במידה משמעותית, החנקן הופך לגז בצורת בועות. רקמות שומניות מכילות יותר חנקן ולכן אנשים בעלי עודף משקל יסבלו יותר מתופעה זו.

 

a. סוג ראשון של decompression sickness אשר מתאפיין בהחרפה של הסימפטומים הרגילים של "גזים לכודים" במסגרת תופעת ה- decompression sickness כפי שנסקרה בפיסקה א' הקודמת. צלילה לפני טיסה תחריף בעיה זאת בגלל השימוש באוויר דחוס (שכולל גם חנקן). מי שצלל זמן קצר לפני הטיסה, יחוש בגובה של 8,000 רגל, את מה שמרגיש גוף של מי שלא צלל, בגובה של 40,000 רגל במטוס לא מדוחס. לכן מחייבים צוללנים להמתין 12 שעות בין צלילה שאינה דורשת עליה הדרגתית לפני המים, לטיסה. צוללן שצלל בצלילה המחייבת עליה הדרגתית לפני המים, יחוייב בהמתנה של 24 שעות. בטיסה של מעל 8,000 רגל, מומלץ בכל מקרה שלא לטוס במסגרת של 24 השעות הראשונות אחרי הצלילה, מכל סוג.

 

b. "מחלת הצוללנים". סוג של decompression sickness שנובע מתופעת "הגזים המפותחים". כאבים המתגברים ועלולים להביא להתמוטטות, כאבי חזה, צריבה, רצון להשתעל, תחושת חנק, נשימה שהולכת ונעשית שטוחה, ואם לא ניתן טיפול מידי – אובדן הכרה. בדרך כלל אפשר להקל על הכאבים על ידי כיפוף הפרקים.

 

c. Paresthesia. סוג שלישי של decompression sickness. מאופיינת בתחושת עקצוץ, פריחה אדומה בעור, התקפי קור וחום, הפרעות במערכת העצבית שיכולות להתבטא בקשיי ראיה, כתמים שחורים בראיה או נקודות או הפרעות אחרות בראיה, קושי לדבר וכיוב'.

 

spacer.png, 0 kB