הדפסה התארגנות טכנית לטיסת נווט
לפני שאנחנו יוצאים להטיס מטוס במסגרת קורס טיס, יש לוודא קיומם של מספר עזרים והכנות שבוצעו מראש, על מנת להבטיח נווט מסודר. את הרשימה אפשר לחלק לשני חלקים: חלק ראשון - מפה ותכנית שמכינים בבית מראש וחלק שני - עזרים טכניים שיאפשרו לנו טיסה ללא תקלות. אחרי השלמת שני החלקים, יש גם לבצע כמובן הכנה מנטלית, כמפורט בסוף המאמר.

המפה:

את המפה יש להכין לפי העקרונות שלמדנו בפרק "הכנת מפה לטיסה" , ולא נחזור עליהם כאן, אך להלן רשימת בדיקה checklist כדי לוודא שהמפה כוללת את כל הרכיבים הדרושים:

1. מימין לתחילת כל לג: משולש הכולל את כוון הטיסה, גובה, זמן הלג ותדר/קשר.

2. מימין לקו הנתיב של כל לג: קו סחיפה של 10 מעלות. הקו צריך להיות מקווקו ולא רציף, ולהימשך עד אמצע הלג בלבד.

3. סמוני זמן על קו הנתיב, סימוני זמן: קו קטן לציון כל שתי דקות. את קוי הזמן  יש למספר: 2, 4, 6 וכן הלאה.

4. סימון אמצע מרחק: קו אמצע הנתיב. קו רחב, שיבלוט בערך 1.5 סנטימטר לכל צד של הנתיב.

5. נקודת זהוי אחת לכל לג, רצוי בסמיכות לאמצע הלג. נקודת הזהוי צריכה לעמוד בקריטריונים שלמדנו.הנקודה צריכה להיות מוקפת באליפסה מאוזנת לציר הנתיב. יש לציין זמן לנקודה מתחילת הלג, תוך לקיחה בחשבון של תוספת זמן טפוס, אם היה בתחילת אותו לג.

6. נקודת היציאה של כל לג צריכה להיו מסומנת בעגול. בתוך העגול אסור שיעבור אף קו, כדי לאפשר לנו לראות את הנקודה וסביבתה בצורה נקיה.

 

באופן כללי יש להקפיד על שמוש בעט/עפרון דק ככל האפשר אך בעל צבע שונה מהצבע הכללי של המפה כדי שיבלוט. כדאי להשתמש בעט צבעוני שאיננו כדורי (כדוגמת פיילוט או משהו דומה, או טוש דק מאוד) בצבעים כמו ירוק, כחול, אדום.

מצ"ב סרטון קצר שמסביר את אופן הכנת המפה והשמוש בה. הסרטון איננו ממצה, ויהיה קשה להבין אותו בלי לקרוא את כל התדריכים. לכן ממליץ לראות אותו רק לאחר קריאת תדריך "הכנת מפה לטיסה" ורק אז לראות את הסרטון. אחרי הצפייה בסרטון אני ממליץ לקרוא מחדש את כל התדריכים בקטגוריה "נווט מעשי".

 

תכנית טיסה:

בהתאם לטבלה שתוכלו להעתיק מהמאמר "תכנית טיסה" .  חניך בקורס טיס אזרחי נדרש למלא את הטבלה תוך כדי טיסה, כדי לאסוף נתונים מצטברים על כווני רוח והשפעה על זמנים וכווני טיסה. כמובן שיש למלא את כל החלקים הידועים בטבלה, ולהשאיר ריקים רק את החלקים שאין לגביהם מידע עדיין.

 

עזרים טכניים:

1. פד רגל שעליו ניתן לכתוב.

2. עפרון מחורץ. החריצים צריכים להיות לרוחב העפרון ולהיות בקנה מידה המשקף 1 מייל ימי לכל חריץ.

3. "סרגל זמנים" זה למעשה נייר שתחתכו בצורה של סרגל ועליו נסמן קוים שכל אחד מהם מסמל מרווח של דקה אחת מקודמו.

4. מד זוית שאפשר להעזר בו בטיסה, למדידה מהירה של כוונים, תוך כדי הטסת המטוס.

5. שעון עם מד שניות לגבוי במקרה והשעון במטוס מתקלקל תוך כדי טיסה. רצוי שעון פשוט, דיגיטלי ולא אנלוגי, עם סטופר. קנו משהו זול ופשוט עם ספרות גדולות וקריאות.

 

דגשים לנווט

1.    כשתי דקות לפני ההגעה לנקודת הדווח, יש להתחיל לחפש אותה, אם טרם זיהינו אותה קודם. מותר לצורך כך גם להוריד מעט את אף המטוס באופן רגעי ולגלגל כנפיים כדי לחפש מלפנים ומהצדדים, אך יש להמעיט בכך ככל האפשר. אם מתחילים לחפש מספיק מוקדם לא צריך להזיז את המטוס והטיסה חלקה יותר, נעימה לנוסעים ולא גורמת לאבוד נתונים עקב טלטול המטוס.

2.    כדאי מאוד "להפטר" מהדווח בקשר, לפני ההתקרבות לנקודת הדווח הקרובה. כחצי דקה לפני נקודת הדווח, אם הקשר פנוי, אפשר לדווח "מתקרב ל-". אם הקשר עסוק, יש לבצע "צא כוון" ורק בסיומו לדווח בקשר. בשום מקרה אין לדבר בקשר תוך כדי בצוע "צא כוון".

3.    עם סיום הדווח בקשר בהתקרבות לנקודת דווח, או עם ההתקרבות לנקודה במקרה ואין אפשרות/צורך לדווח בקשר, יש להכריז בקול מה יהיה הכוון והגובה של הלג הבא. אסור לחכות שהנקודה תגיע ורק אז להתחיל לחפש במפה את הכוון והגובה: יש להתכנון ללג הבא כבר בסוף הלג שלפניו. אם נחכה לנקודה ורק אז נתחיל לחפש מה הכוון והגובה, נגיב באחור.

4.    יש להכריז לקראת סוף כל לג, מה הזמן שנדרש/יידרש להשלמת אותו לג והאם אנחנו בפיגור או מיהור ביחס לזמן המתוכנן. כדאי גם לרשום זאת כדי שלא נשכח לצורך חישובים בהמשך, אם אכן יש פער בין התכנון לבין הבצוע בפועל. אחרי שהכרזנו על זהוי מגמת הרוח בלג הנוכחי, יש להכריז על תיקון לרוח בלג הנוכחי ועל אומדן התיקון בלג הבא. אסור לחכות ללג הבא כדי להתחיל לחשוב מחדש מה היה בלג הקודם כדי להסיק מסקנות, מפני שאז התקון מבוצע באחור.

5.    עם ההגעה לנקודת הזהוי יש להתחיל לגלגל כנפיים לכוון הלג החדש ותוך כדי גלגול הכנפיים להפעיל את השעון. עם ייצוב האף בכוון הנכון, יש לבחור נקודה רחוקה על האופק שאליה נשמור כוון, ולהשלים בצוע בד"ח "צא כוון".

6. לאחר בד"ח "צא כוון" יש להכריז מה הרוח שהיתה בלג הקודם, וכיצד היא משפיעה על הלג הנוכחי (לדוגמא: "היתה רוח 15 קשר מצפון ולכן מתקן 10 מעלות שמאלה"). כמובן שיש ליישם מייד את התיקון.

7. לאחר הכרזת/תקון הרוח, יש לבצע ש.מ.ש להתמצאות: להסתכל על השעון ולהכריז זמן, להסתכל במפה ולראות מה אנחנו מצפים לראות בשטח, ואז להסתכל בשטח ולאתר את הנקודה שאמורים לראות באותו זמן.


8.    תוך כדי הלג, יש להכריז על נקודת הביניים/הזדהות שבחרנו מראש במתכונת הבאה (הנתונים הם רק דוגמא): "נקודת הזדהות ב-2 דקות, צומת צמודה משמאל" או "נקודת הזדהות ב-3.5 דקות, מחלף גדול מייל משמאל".

9.    ברגע שאנחנו מזהים סחיפה ימינה/שמאל או פיגור או מיהור, יש להכריז על כך. לאחר ההכרזה על הסחיפה/פגור/מיהור יש להכריז מהו הצעד המתקן שננקוט? לצורך כך יש לחזור לפני הנווט על טכניקות החישוב שיש בתדריך המתאים. את התקון כדאי להתחיל מנקודה מובהקת: בדרך כלל זה יהיה מנקודת הזהוי שבחרנו ושבדרך כלל תהיה סמוכה לאמצע הלג.

10. אחרי ההתמצאות והתיקונים, להתחיל לחפש את נקודת הדווח הבאה (בערך 2 דקות לפני סוף הלג) וחוזר חלילה...

הכנה מנטלית:

אחרי שכל העזרים מוכנים, יש ללמוד בעל פה את עקרי הנתיב . אין צורך לזכור כוונים וגבהים אבל חשוב מאוד ללמוד ביסודיות כל נקודת זיהוי בשטח ואת מאפייניה הקרקעיים. במילים אחרות: יש לשנן בעל פה את הנקודות שיעזרו לנו לדעת אם אנחנו על הנתיב או סוטים ממנו. יש לזכור מיקום יחסי של ערים גדולות בהשוואה לנתיב, מיקום של עצמים בולטים מאוד בשטח כמו הר בעל צורה ייחודית, ארובות גדולות, צמתים משמעותיים, ובעיקר את המאפיינים הייחודיים שיאפשרו לנו לדעת בוודאות שהעצם שאנחנו רואים הוא זה שחיפשנו. יש הרבה מחלפים וצמתים וקל להתבלבל ביניהם ולכן צריך למצוא מאפיינים יחודיים לכל אחד מהם: לדוגמא: מחלף שבצד אחד שלו יישוב שמתאפיין בעיקר בגגות שטוחים ורחובות לא מסודרים, ומעברו האחר יישוב שמתאפיין בעיקר בגגות רעפים ומערכת כבישים פנימית מסודרת.

 ה"עבודה" בנווט היא מעין עבודה משרדית באוויר. לכן יש לבוא מוכנים נפשית לעבודה מסודרת, מעין משרדית, תוך כדי הטיסה. הרעיון הכללי הוא לשמור על שקט נפשי ורוגע, שיאפשר לבצע את העבודה "המשרדית" בצורה מדויקת ויעילה.

spacer.png, 0 kB