הדפסה ניהול דלק בטיסה
אחד מתפקידי בית הספר לטיסה, הוא להקנות לטייס לעתיד, שיטות יעילות לניהול הדלק כאשר יש יותר ממיכל אחד במטוס, במטוסים שבהם אין אפשרות לצריכה מקבילה משני המיכלים, כפי שיש לדוגמא בססנה 152. במטוסים מתקדמים יותר, יש לענין זה משמעות רבה, כאשר צריכת הדלק על ידי מנוע המטוס, מחייבת מעבר ממיכל אחד לשני, ולעיתים גם הזנה צולבת.



ברוב האווירונים הקלים אין אפשרות להעביר דלק ממיכל אחד לאחר, כפי שיש במטוסי נוסעים גדולים. התחליף הדל הוא הזנה צולבת, או הזנה המאפשרת העברה של דלק מכל מיכל בנפרד, למנוע, באמצעות בורר הנמצא בתא הטייס.

הזנה נפרדת מאפשרת שמירה על יציבות רוחבית של האווירון, סביב ציר האורך שלו. אם הטייס לא יבצע הזנה מאזנת כאשר מיכל אחד מלא והאחר כמעט ריק, הוא יתקשה לנחות ברוח צד, במיוחד כשהיא באה מצד הכנף עם המיכל הריק.

באופן עקרוני, זהו רעיון גרוע להשתמש במיכל עד למצב שהוא יבש. כלל זה נכון במיוחד במנועים בעלי מגדש טורבו או כשיש מערכת הזרקת דלק. משאבות הדלק מיועדות לשאוב נוזל ולא אוויר. אם המשאבה תשאב אוויר,  ייקח לה הרבה זמן יחסית להתחיל לשאוב דלק, כשנחליף מיכל. התוצאה עלולה להיות שהמנוע לא יקבל דלק בזמן וייכבה. במנועים עם מגדש טורבו הבעיה חמורה במיוחד, משום שהמגדש פועל על גזי הפליטה. כשהמנוע לא מקבל דלק ונכבה, המגדש נכנס למצב שבו לא יוכל עוד לספק אוויר נוסף למנוע, ולא נוכל עוד להניע את האווירון משום שאנו בגובה שבו אין מספיק חמצן באוויר בלי פעולת המגדש. המצב מחמיר עוד יותר באווירון שבו יש מערכות נוספות שתלויות במנוע כמו דיחוס תא וכיוב'.


במנועים מסויימים של חב' קונטיננטל, יש צינור החזרת אדי דלק מהמנוע למיכל הראשי של הדלק, ומעט דלק גם חוזר עם האדים למיכל הראשי. במקרים אלה, הכרחי לשרוף לפחות חצי שעה דלק מהמיכל הראשי, על מנת לפנות מקום לאדים/דלק החוזר מהמנוע, לפני המעבר למיכלים החיצוניים/הנוספים. מעבר מוקדם מדי למיכלים החיצוניים/נוספים עלול לגרום לכך שהדלק החוזר יישאב/ייפלט החוצה לאחר שהוא יחזור למיכל הראשי בלי שיהיה לו מספיק מקום.


spacer.png, 0 kB