הדפסה סוגי עננים

מה שמענין אותנו כטייסים, הוא המאפיינים המעשיים של סוגי העננים. במילים אחרות: איזה תופעות ייחודיות לכל סוג של ענן, ואיזה מהעננים הוא כזה שצריך להיזהר ממנו יותר מהאחרים. כשאנחנו לומדים לטוס, עלינו גם להכיר את התנאים שבהם אנו טסים, ובמיוחד מתי לא לטוס ולהיכן לא לטוס.

 

אין צורך להזכיר כאן, כי טייס שלא קיבל הגדר מכשירים אינו רשאי להכנס מרצונו לענן. גם אם בטעות הגיע הטייס לענן עליו לצאת ממנו באופן מיידי, אלא אם כאמור הוא בטיסת מכשירים ויש ברשותו הגדר מכשירים והמטוס ממוכשר כנדרש.

עננים נחלקים בעקרון לשני סוגם עקריים: עננים שמתפתחים בעיקר בהיבט האנכי, ונקראים בלטינית קומולוס או קומולוסים ברבים, ובעברית: עננים ערמתיים. סוג שני מתפתח בעיקר לרוחב, נקרא בלטינית סטרטוס, או סטרטוסים ברבים ובעברית: עננים שכבתיים.

כל אחד משני סוגי העננים שהזכרתי, מתחלק לתת סוגים נוספים בהתאם לגובה בסיס הענן וגובה פסגתו.

ישנם גם עננים שהם שילוב של שני הסוגים.

בסקירה זו אתייחס רק לחלק קטן מסוגי העננים, לצורך שימוש בדוגמאות אלה במאמרים הבאים בפרק המטאורולגיה לטייסים.

קומולוס – בעל התפתחות אנכית, יכול להכיל זרמים אנכים וחתחות קשה. יכול ליצור סיכון למטוסים, במיוחד למטוסים קלים.

קומולונימבוס – סימון: CB - בעל התפתות אנכית משמעותית, מכיל זרמים אנכיים חזקים, מסוכן לכל סוגי המטוסים, ענן סערה, מכיל משקעים מכל הסוגים. מאופין בברקים.

קומולוס מגדלי – סימון: TCU – בן דוד קרוב של הקומולונימבוס ונחשב לענן מסוכן גם הוא.

ענני עדשה – נראים כמו עדשות. עננים בעלי יכולת ערבול חזקה. אפשר להתקל בהם לדוגמא באיזור שבין צומת שוקת לערד במיוחד כשיש רוח בעלת רכיב מזרחי.


 

spacer.png, 0 kB