הדפסה לנווט מטוס בעזרת מכשירים - פרק ב'

אחד מעזרי הנווט הזולים יותר, שהם גם הפשוטים לשימוש, במיוחד לצורך ביות, הוא תחנה קרקעית הנקראת NDB (שזה ראשי תיבות של Non Directional Beacon) אותה ניתן לקלוט במטוס בעזרת מקלט הנקרא   ADF (כזה ראשי תיבות של Automatic Direction Finder). גם בשדה התעופה הרצליה יש מכשיר כזה, והוא יסייע לנו לחזור לשדה במקרה של אובדן קשר עין עם הקרקע בצורה לא מתוכננת.

התחנה הקרקעית פולטת קרינה לסביבה, שאיננה מכוונת לכוון מסוים כלשהו. המקלט שבמטוס יודע לזהות אותה ולהצביע עליה. באופן כללי אפשר לומר

שאם נטוס לכוון המחט שבמקלט, נגיע לתחנה הקרקעית. אם התחנה נמצאת בתחומי שדה התעופה, נוכל לחזור בשיטה זו הביתה, גם אם אין לנו קשר עין עם הקרקע.

המחט למעשה מצביעה על כוון התחנה ביחס לציר האורך של המטוס. זאת אומרת, שאם המחט מצביעה ישר לפנים, התחנה נמצאת ישר קדימה על האף. אם המחט מצביעה 90 מעלות שמאלה, התחנה נמצאת בניצב לנו משמאל.

בצגים הבסיסיים שיש לנו במטוסים המשמשים להדרכה, הטבעת מסביב לצג, מראה כוונים כאשר ראש המחט הוא תמיד כוון 360. לכן אנחנו לא טסים לכוון שכתוב בראש הצג, אלא לאן שהמחט מראה. כלומר אם המחט מצביעה ישר לפנים, נטוס ישר לפנים (שזה 360 על מכשיר ה- ADF) למרות שכוון הטיסה הוא למשל 135.

במסגרת הבד"ח, היציאה לטיסה, יש לבדוק תקינות המקלט. זאת נעשה על ידי הצבת תדר התחנה הקרובה. בשדה הרצליה יש משדר NDB ואחרי שהצבנו את התדר אנחנו רוצים לראות שהמחט מצביעה לכוונו. אפשר גם לשמוע את קוד המורס ובכל מקרה יש לבצע TEST למערכת. יתכן שהמחט פשוט תקועה בכוון שכרגע הוא נכון אך כשנהיה באויר היא תמשיך להצביע לאותו כוון, גם כשזה לא יהיה נכון. לצורך כך יש לסובב את הכפתור למצב TEST ולהחזיק אותו שם באופן רגעי עד להסתובבות המחט ואז להרפות. אם המחט חוזרת להצביע לכוון הנכון – המערכת תקינה.

שיטת העבודה לצרכי ביות:

1. הצבת תדר או הכרזה "תדר נכון" והשמעת קוד מורס.
2. זהוי כוון המחט.
3. הפנית האף לתחנה, תוך תקון לרוח.

spacer.png, 0 kB