הדפסה תכנון כנף.
wing.jpg מעבר לשיקולים של יעילות אווירודינמית, שיידונו בנפרד, אחד השיקולים המרכזיים בתכנון הכנף הוא: כיצד בונים כנף המזדקרת בצורה ידידותית?

השיקולים:

 

1. ככל שההזדקרות מתחילה קרוב יותר למאזנות – היא יותר בעייתית משום שהיא גורמת לאובדן השליטה בגלגול כבר בתחילת ההזדקרות. לעומתה, כנף שבה ההזדקרות מתחילה בשורש הכנף, תשפיע על המאזנות רק בשלבים מאוחרים יותר. כלומר עדיף כנף שמזדקרת תחילה בשורש.

 

2. ככל שההזדקרות מתחילה רחוק יותר מהגוף/משורש הכנף, היא בעל השפעה חריפה יותר על התנהגות המטוס: אובדן עילוי בקצה הכנף הוא בעל "זרוע" ארוכה יותר ולכן יוצר מומנט חריף יותר על גלגול המטוס. מטוס שיזדקר בכנף אחת וההזדקרות תתחיל בקצה הכנף, יטה יותר להיכנס למצב של סחרור. כלומר גם כאן, עדיף כנף שמזדקרת תחילה בשורש.

 

3. ככל שהפרופיל צר יותר (מיתר קטן יותר), הכנף תזדקר בזוית התקפה קטנה יותר. הסיבה לכך: יש פחות שטח לאוויר ל"הידבק" אליו בעת שהזרימה היחסית נחלשת. כלומר כנף שהקצה שלה צר יותר תביא לכך שהקצה יזדקר בזוית התקפה נמוכה יותר. [עם זאת יש לזכור שמצד שני, לכנף עם קצה צר יש יתרונות בענין מערבולות קצה כנף]. לכן במטוסים עם קצה צר יותר, הכנף תהיה מפותלת באופן שזוית ההכוונה גדולה ליד השורש והולכת וקטנה ככל שמתקרבים לקצה הכנף.

צורות מקובלות של כנף, בהקשר של הזדקרות:

א. הצורה היציבה ביותר: בכנף מלבנית ההזדקרות מתחילה בסמוך לשורש הכנף.

 

ב. בכנף אליפטית או בעלת טרפז מתון ההזדקרות מתפשטת באופן שווה לאורך שפת הזרימה, כלומר לאורך כל מוטת הכנף.
אלה כנפיים אליפטיות:
taperedwing.jpg
ובהשוואה מול כנף בצורת טרפז:
wings3.jpg
ג. בכנפיים עם טרפז חריף – ההזדקרות מתחילה משפת הזרימה, בשליש הקרוב יותר לקצה הכנף, ומתפשטת לכוון שפת ההתקפה.

 

ד. בכנפיים משולשות או משוכות לאחור – ההזדקרות מתחילה מקצה הכנף, היינו הן בשפת הזרימה והן בשפת ההתקפה.
wings2.jpg
spacer.png, 0 kB